מחשבון דופק מטרה: איך משתמשים ומה מקבלים
מזינים גיל, ואם רוצים גם דופק במנוחה. אין צורך בהרשמה ואין כפתור שליחה: התוצאה מתעדכנת מיד, והנתונים לא נשמרים בשום מקום. המחשבון מחזיר:
- דופק מקסימלי משוער - לפי הנוסחה 208 פחות 0.7 כפול הגיל, בפעימות לדקה.
- חמישה אזורי דופק - טווח פעימות לדקה לכל אזור, מהתאוששות ועד מאמץ מרבי.
- חישוב לפי דופק במנוחה - מי שמזינים דופק במנוחה מקבלים את האזורים לפי שיטת Karvonen, שמביאה בחשבון גם את הדופק הבסיסי של הגוף.
בלי דופק במנוחה, כל אזור מחושב כאחוז פשוט מהדופק המקסימלי. עם דופק במנוחה, האחוז מחושב מתוך "עתודת הדופק", כלומר מההפרש בין הדופק המקסימלי לדופק במנוחה. שתי השיטות מוסברות בהמשך, עם דוגמה במספרים.
מי שמחפשים "מחשבון דופק", "דופק מטרה לריצה" או "באיזה דופק להתאמן" מגיעים בעצם לאותה שאלה: מה הטווח שבו האימון נמצא בעצימה הרצויה. המחשבון עונה עליה במספרים, וההמשך מסביר מאיפה הם מגיעים ואיך משתמשים בהם.
דופק מקסימלי לפי גיל: הנוסחה של Tanaka
הדופק המקסימלי הוא המספר הגבוה ביותר של פעימות לדקה שהלב מגיע אליו במאמץ מרבי. כדי למדוד אותו ישירות צריך מבחן מאמץ עד מיצוי, ולכן ברוב המקרים מעריכים אותו לפי הגיל.
המחשבון משתמש בנוסחה של Tanaka, Monahan ו-Seals, שפורסמה ב-2001 בכתב העת Journal of the American College of Cardiology. החוקרים אספו נתונים מ-351 מחקרים שכללו 18,712 משתתפים, ואחר כך בדקו את הנוסחה במחקר מעבדה שבו נמדד הדופק המקסימלי של 514 אנשים בריאים. התוצאה: דופק מקסימלי = 208 - 0.7 x גיל. במחקר המעבדה יצאה נוסחה כמעט זהה, 209 - 0.7 x גיל. הנוסחה לא הייתה שונה בין גברים לנשים, ורמת הפעילות הגופנית הרגילה לא השפיעה עליה.
כך זה נראה בכמה גילים, לצד הנוסחה הוותיקה:
| גיל | לפי Tanaka (208 - 0.7 x גיל) | לפי 220 פחות גיל |
|---|---|---|
| 20 | 194 | 200 |
| 30 | 187 | 190 |
| 40 | 180 | 180 |
| 50 | 173 | 170 |
| 60 | 166 | 160 |
| 70 | 159 | 150 |
למה לא 220 פחות הגיל?
הנוסחה 220 פחות הגיל היא המוכרת ביותר, וגם איגוד הלב האמריקאי (AHA) משתמש בה בטבלת דופק המטרה שלו. אבל לפי Tanaka ועמיתים, התוקף שלה מעולם לא נבדק במדגם שכלל מספיק מבוגרים, והיא מעריכה בחסר את הדופק המקסימלי אצל אנשים מבוגרים. כפי שהטבלה מראה, שתי הנוסחאות נפגשות בגיל 40. מתחת לגיל הזה 220 פחות הגיל נותנת מספר גבוה יותר, ומעליו מספר נמוך יותר, ובגיל 70 הפער כבר מגיע ל-9 פעימות לדקה.
לפי החוקרים, הערכה בחסר כזו מובילה גם להערכה בחסר של העצימה המתאימה לאימון אצל מבוגרים. בכל מקרה, שתי הנוסחאות מתארות ממוצע. אצל אדם מסוים הדופק המקסימלי האמיתי יכול להיות גבוה או נמוך מהמספר במחשבון, ולכן כדאי להתייחס לאזורים כמסגרת עבודה ולא כגבול מדויק.
אזורי דופק: חמשת האזורים ומה כל אחד מהם
המחשבון מחלק את הטווח לחמישה אזורים לפי אחוז מהדופק המקסימלי. הטבלה מראה את הטווחים לגיל 40, שבו הדופק המקסימלי המשוער הוא 180 פעימות לדקה:
| אזור | אחוז מהדופק המקסימלי | גיל 40 (פעימות לדקה) | מה זה בפועל |
|---|---|---|---|
| 1 - התאוששות, קל מאוד | 50-60 | 90-108 | חימום, שחרור, הליכה רגועה |
| 2 - קל, בסיס אירובי | 60-70 | 108-126 | מאמץ נוח שאפשר להחזיק לאורך זמן |
| 3 - בינוני, אירובי | 70-80 | 126-144 | מאמץ מורגש, נשימה מואצת |
| 4 - קשה, סף | 80-90 | 144-162 | מאמץ שקשה להחזיק לאורך זמן |
| 5 - מקסימלי | 90-100 | 162-180 | מאמץ מרבי לפרקי זמן קצרים |
כדי לחבר את האזורים להמלצות הרשמיות: לפי AHA, פעילות בעצימה בינונית היא בערך 50-70 אחוז מהדופק המקסימלי, כלומר אזורים 1-2, ופעילות עצימה היא בערך 70-85 אחוז, כלומר אזור 3 וחצי מאזור 4. ארגון הבריאות העולמי מציע גם מדד תחושתי: בסולם מאמץ של 0 עד 10, פעילות בינונית היא בדרך כלל 5 או 6, ופעילות עצימה 7 או 8.
אין חלוקה אחת מוסכמת לאזורים. יצרני שעונים ואפליקציות משתמשים לפעמים בגבולות אחרים או בשמות אחרים, ולכן אזור 3 בשעון אחד לא תמיד זהה לאזור 3 במחשבון. מה שחשוב הוא לבחור שיטה אחת ולהישאר איתה.
דופק לשריפת שומן
"אזור שריפת השומן" הוא אחד המונחים הנפוצים בחדרי כושר, ויש לו בסיס: קצב שריפת השומן תלוי בעצימה. במחקר של Achten, Gleeson ו-Jeukendrup מ-2002, שנעשה על 18 רוכבי אופניים מאומנים במידה בינונית, קצב שריפת השומן הגיע לשיא בעצימה של כ-74 אחוז מהדופק המקסימלי, ונשאר גבוה בטווח רחב של עצימויות סביב השיא. מעליו הוא ירד בחדות, ובסביבות 92 אחוז מהדופק המקסימלי התרומה של שומן לאנרגיה כבר הייתה זניחה.
כלומר, אצל הרוכבים במחקר השיא היה בערך באזור 3, ולא באזור הנמוך ביותר. אבל לירידה במשקל, השאלה החשובה יותר היא מאזן האנרגיה לאורך זמן: כמה אנרגיה הגוף מוציא לעומת כמה הוא מקבל מהאוכל. אימון עצים יותר שורף יותר קלוריות בכל דקה, ואימון נוח מאפשר יותר דקות. את ההוצאה לפי סוג הפעילות, משקל ומשך אפשר להעריך במחשבון שריפת קלוריות.
טבלת דופק מטרה לפי גיל
הטבלה מחברת את הנוסחה של Tanaka לטווחים של AHA: עצימה בינונית היא 50-70 אחוז מהדופק המקסימלי, ועצימה גבוהה 70-85 אחוז. הערכים מעוגלים לפעימה שלמה.
| גיל | דופק מקסימלי משוער | עצימה בינונית (50-70%) | עצימה גבוהה (70-85%) |
|---|---|---|---|
| 20 | 194 | 97-136 | 136-165 |
| 30 | 187 | 94-131 | 131-159 |
| 40 | 180 | 90-126 | 126-153 |
| 50 | 173 | 87-121 | 121-147 |
| 60 | 166 | 83-116 | 116-141 |
| 70 | 159 | 80-111 | 111-135 |
לשם השוואה, הטבלה של AHA עצמה מחושבת לפי 220 פחות הגיל. לכן בגיל 20 הטווח שלה מגיע עד 170 פעימות לדקה, יותר מאשר כאן, ובגיל 70 הוא מגיע רק עד 128, פחות מאשר כאן. ההבדל נובע רק מהנוסחה לדופק המקסימלי, לא מהאחוזים.
שיטת Karvonen: דופק מטרה לפי דופק במנוחה
השיטה נקראת על שם Karvonen, שפרסם ב-1957 עם עמיתיו מחקר על השפעת אימון על הדופק. במקום לחשב אחוז מהדופק המקסימלי, מחשבים קודם את עתודת הדופק (heart rate reserve):
- עתודת דופק - דופק מקסימלי פחות דופק במנוחה.
- דופק מטרה - דופק במנוחה + אחוז המאמץ x עתודת הדופק.
ההיגיון: לפי AHA, דופק נמוך במנוחה נפוץ אצל ספורטאים, כי שריר הלב שלהם בכושר טוב ולא צריך לעבוד קשה כל כך. השיטה מזיזה את האזורים לפי הדופק במנוחה, ולכן שני אנשים באותו גיל עם דופק מנוחה שונה יקבלו אזורים שונים. באותו אחוז, שיטת Karvonen נותנת דופק גבוה יותר מאחוז פשוט מהמקסימום, והפער גדול במיוחד באזורים הנמוכים.
דוגמת חישוב
גיל 40, דופק במנוחה 60 פעימות לדקה:
- דופק מקסימלי - 208 - 0.7 x 40 = 208 - 28 = 180 פעימות לדקה.
- אזור 3 בלי דופק במנוחה - 0.7 x 180 = 126 עד 0.8 x 180 = 144, כלומר 126-144.
- עתודת דופק - 180 - 60 = 120.
- אזור 3 לפי Karvonen - 60 + 0.7 x 120 = 144 עד 60 + 0.8 x 120 = 156, כלומר 144-156.
כך נראים כל חמשת האזורים בשתי השיטות, באותה דוגמה:
| אזור | אחוז | אחוז מהמקסימום | שיטת Karvonen (דופק במנוחה 60) |
|---|---|---|---|
| 1 | 50-60 | 90-108 | 120-132 |
| 2 | 60-70 | 108-126 | 132-144 |
| 3 | 70-80 | 126-144 | 144-156 |
| 4 | 80-90 | 144-162 | 156-168 |
| 5 | 90-100 | 162-180 | 168-180 |
הפער גדול באזורים הנמוכים וקטן באזורים הגבוהים, ובאזור 5 שתי השיטות מסתיימות באותו מספר, הדופק המקסימלי. מי שמכירים את הדופק שלהם במנוחה מקבלים בשיטת Karvonen אזורים שמותאמים גם לנתון הזה, ולא רק לגיל.
איך מודדים דופק במנוחה, ומה נחשב תקין
לפי AHA, זמן טוב למדוד דופק במנוחה הוא בבוקר, אחרי לילה של שינה טובה. המדידה המדויקת ביותר היא בשורש כף היד: מניחים שתי אצבעות על העורק בצד הפנימי של שורש כף היד וסופרים את הפעימות במשך 60 שניות. אפשר למדוד גם בצד הצוואר, בצד הפנימי של המרפק או על גב כף הרגל.
דופק תקין במנוחה אצל רוב המבוגרים הוא 60-100 פעימות לדקה, בישיבה או בשכיבה, ברוגע ובהרגשה טובה. אצל ספורטאים דופק נמוך יותר הוא דבר נפוץ. כמה דברים מזיזים את המספר:
- טמפרטורה - הטמפרטורה בחוץ עשויה להשפיע על הדופק.
- תנוחה - בקימה הדופק עולה מעט, ואמור לחזור לרגיל תוך כמה דקות.
- רגשות - לחץ, חרדה, וגם שמחה או עצב, עשויים להעלות את הדופק.
- משקל גוף - אצל אנשים עם השמנה הדופק עשוי להיות גבוה יותר.
- תרופות - חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן ותרופות נוספות עשויים להאט את הדופק.
מכיוון שהמספר משתנה מיום ליום, כדאי למדוד כמה בקרים ברצף ולהזין במחשבון את הממוצע. מדידה מיד אחרי מאמץ, אפילו אחרי עלייה במדרגות, תיתן מספר גבוה מהדופק במנוחה, כי הדופק עולה יחד עם עצימות הפעילות.
כמה זמן להתאמן: המלצות ארגון הבריאות העולמי
לפי ההנחיות של ארגון הבריאות העולמי מ-2020, מבוגרים בגילאי 18-64 צריכים לצבור בכל שבוע:
- 150-300 דקות של פעילות אירובית בעצימה בינונית, או
- 75-150 דקות של פעילות אירובית עצימה, או שילוב שווה ערך של השתיים.
- בנוסף, אימוני כוח בעצימה בינונית ומעלה, לכל קבוצות השרירים הגדולות, ביומיים או יותר בשבוע.
למבוגרים מגיל 65 ההנחיות מוסיפות, כחלק מהפעילות השבועית, פעילות מגוונת שמדגישה שיווי משקל וכוח, שלושה ימים או יותר בשבוע. לילדים ולבני נוער בגילאי 5-17 ההמלצה היא ממוצע של 60 דקות ביום של פעילות בינונית עד עצימה, ופעילות עצימה וחיזוק שרירים ועצמות לפחות שלושה ימים בשבוע.
בשפת האזורים: הדקות הבינוניות הן בערך אזורים 1-2 לפי הגדרות AHA, והדקות העצימות הן אזור 3 ומעלה. מהטווחים של WHO אפשר לראות שדקה עצימה נחשבת בערך כמו שתי דקות בינוניות. כדי לעמוד בהמלצות לא חייבים להתאמן באזורים 4-5: גם 150 דקות בשבוע של פעילות בעצימה בינונית בלבד עומדות בהן.
שעון חכם ודופק: כמה אפשר לסמוך על המדידה
רוב האנשים מודדים היום דופק בשעון או בצמיד. במחקר של Shcherbina ועמיתים מאוניברסיטת סטנפורד מ-2017 נבדקו שבעה מכשירים נפוצים על 60 מתנדבים, מול מדידת דופק רציפה ומדידת הוצאת אנרגיה במעבדה, בישיבה, בהליכה, בריצה וברכיבה. שישה מהמכשירים הגיעו לשגיאה חציונית של פחות מ-5 אחוז במדידת דופק ברכיבה על אופניים. השגיאה הייתה גבוהה יותר בהליכה, אצל גברים, אצל אנשים עם BMI גבוה יותר ואצל אנשים עם גוון עור כהה יותר.
מסקנת החוקרים הייתה שרוב המכשירים מודדים דופק בצורה סבירה בתנאי מעבדה, ולכן לצורך אזורי דופק שעון הוא כלי שימושי. הערכת הקלוריות באותם מכשירים פחות מדויקת: אף מכשיר לא הגיע לשגיאה של פחות מ-20 אחוז בהערכת הוצאת האנרגיה. כשהשעון מראה דופק שנראה לא הגיוני, למשל קפיצה פתאומית באמצע הליכה רגועה, כדאי לבדוק אותו במדידה ידנית.
חוסמי בטא, מחלות לב ומצבים שבהם האזורים לא מתאימים
הנוסחה של Tanaka נבנתה על מבוגרים בריאים, ויש מצבים שבהם היא פשוט לא מתאימה:
- תרופות שמאטות את הדופק - לפי AHA, חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן ותרופות נוספות מאטים את הדופק, ותרופות מסוימות מורידות גם את הדופק המקסימלי ואת אזור המטרה. במצב כזה האזורים במחשבון עלולים להיות גבוהים מדי.
- מחלת לב, הפרעת קצב או לחץ דם לא מאוזן - כאן את טווח הדופק לאימון כדאי לקבוע עם הקרדיולוג או הקרדיולוגית.
- חזרה לפעילות אחרי הפסקה ארוכה - כדאי להתחיל באזורים הנמוכים ולהעלות את העצימות בהדרגה.
במצבים כאלה אפשר להיעזר בסולם התחושתי של WHO במקום בדופק: בסולם של 0 עד 10, פעילות בינונית היא בדרך כלל 5 או 6. ובכל מקרה, עם תרופות ללב או ללחץ דם כדאי להתייעץ עם הרופא או הרופאה לפני שמתחילים תוכנית אימונים.
מתי לפנות לאיש מקצוע
המחשבון מיועד למבוגרים בריאים שרוצים לכוון את עצימות האימון. כדאי להתייעץ עם רופא או רופאה לפני שמתחילים להתאמן בעצימה גבוהה במצבים האלה:
- מחלת לב, הפרעת קצב, סוכרת או לחץ דם גבוה.
- נטילת תרופות שמשפיעות על הדופק או על לחץ הדם.
- סחרחורות, עילפון או קוצר נשימה חריג במאמץ.
אם במהלך אימון מופיעים לחץ או כאב בחזה, כאב שמקרין לזרוע, לגב, לצוואר או ללסת, קוצר נשימה, זיעה קרה, בחילה, דופק מהיר או לא סדיר או סחרחורת, אלה סימני אזהרה של התקף לב לפי AHA. עוצרים מיד ומתקשרים למד״א בטלפון 101, בלי לחכות שהסימנים יעברו.
מי שחוזרים לפעילות אחרי פציעה, ניתוח או תקופה ארוכה בלי תנועה יכולים להיעזר בפיזיותרפיה, עם תוכנית הדרגתית שמותאמת למצב. מי שמחפשים דרך מתונה להתחיל לזוז יכולים לבדוק פילאטיס או יוגה, בקבוצה קטנה או בשיעור אישי. ב-AlternaBe אפשר להשוות בין מטפלים ומטפלות, לקרוא על הגישה של כל אחד ולבחור את מי שמתאים.
כדי לתרגם את האימון לקלוריות אפשר להיעזר במחשבון שריפת קלוריות, ולהשוות לצריכה היומית במחשבון קלוריות ולחילוף החומרים הבסיסי במחשבון BMR.